ממליצים לצוותי outbound להשתמש בווידאו כדי לבלוט — ואז זה ננטש בשקט איפשהו סביב ההקלטה החמש-עשרה. הרעיון כמעט אף פעם לא הבעיה. מודל ההפקה שמאחוריו הוא: נציג אחד, מצלמה אחת, טייק אחד בכל פעם, מול רשימה של שלוש מאות שמות שנבנית מחדש כל שבוע. תשנו את השלב הזה, ומה שמגביל את הקמפיין הוא איכות הרשימה והכתיבה — לא כמה מהקובץ נציג מצליח לעבור לפני שהוא משתנה מתחתיו.
הרשימה שייצאתם ביום שני היא לא הרשימה ביום חמישי
מוציאים 40 חשבונות מה-CRM ביום שני, והייצוא מתחיל להתיישן ברגע שהוא נוחת. עד יום חמישי איש הקשר בשניים מהם כבר החליף עבודה, חשבון אחד הועבר לנציג אחר, חשבון נוסף סגר סבב וממילא כבר לא שייך לסגמנט שההודעה נכתבה עבורו, ועמית כבר שלח אימייל ל-4 מהשמות. לעבור על הקובץ הזה הקלטה-אחת-בכל-פעם אומר שהסרטונים האחרונים באצווה ממוענים לגרסה של החשבון שכבר הוחלפה מאז.
מה שחשוב הוא שהאצווה והייצוא עדיין יתאימו זה לזה. עטיפה אחת מאושרת, דמות אחת שנבחרה וקול אחד מורשה מפיקים את כל הגרסאות במעבר אחד, כך שכל האצווה שייכת לקריאה אחת של הרשימה ולא לארבעה ימים שונים שלה — ושם שנופל ביום רביעי פשוט יורד לפני השליחה. ההחלטה אילו חשבונות שייכים לרשימה, בדיקת הבעלות והפניות הקודמות לפני שמייצרים משהו, והשארת הרשימה בתוך המערכות שלכם — כל אלה נשארים אצל הצוות שלכם.
להחליף שם זה לא פרסונליזציה
כל מי שהיה ברשימת פרוספקטינג שנה מכיר את הטריק. הפתיחה אומרת את שם החברה, אולי את העיר, אולי תפקיד — ואז זה מתיישב על אותה פסקה בדיוק שכולם קיבלו. בווידאו זה אפילו יותר בולט, כי הטון לא משתנה כשהמשתנה כן. הנמען מפסיק לצפות בערך בשנייה השישית, וכל המאמץ להפיק 300 גרסאות לא קנה כלום.
החלק ששווה לגוון הוא הסיבה שבגללה אתם פונים לחשבון הזה ולא לזה שלידו: דפוס הגיוס ששמתם לב אליו, הסטאק שהם פרסמו, ההשקה שהבלוג שלהם הכריז עליה בשבוע שעבר. כתבו את התסריט כך שמקטע אחד ייכתב לפי סגמנט או לפי חשבון והשאר יישאר קבוע — ואז צרו גרסה לכל אחד. העטיפה ניתנת לשימוש חוזר. שלושים השניות שמקבלות תשובה — לא. ואף מחולל לא יכול לעשות את המחקר הזה בשבילכם.
הסרטון עדיין צריך לשרוד את תיבת הדואר
רוב סרטוני הפרוספקטינג נשפטים עוד לפני שמישהו שומע מהם מילה: קובץ מצורף שאף אחד לא פותח, נגן שלא רץ בתוך לקוח המייל, תמונה ממוזערת שהיא פריים שחור עם משולש ניגון מודפס עליו, ושנייה ראשונה שבה הנציג עוד מחפש את המצלמה. מה שנאמר בשלושים השניות שאחר כך בכלל לא מקבל הזדמנות להישפט.
אז התייחסו לפריים כחלק מהמסר. בחרו סטיל שהצוות שלכם ישתמש בו כתמונה הממוזערת, ודאו שהשנייה הראשונה כבר מדברת ולא “מתארגנת”, ושימו את הקובץ בעמוד שבו הוא מתנגן לצד ההצעה במקום לבקש הורדה. פלט וידאו באיכות HD ו-2K שומר על חדות כשה-Landing Page מגדיל אותו. איפה הקובץ מתארח, ואיך מקשרים אליו מתוך האימייל או ההודעה — נשאר החלטה של הצוות שלכם.
תהיו האדם שהפרוספקט מחפש
לתשובה שלא מגיעה יש תבנית די צפויה. הפרוספקט צופה 4 שניות, לא מזהה את הפנים, פותח את הפרופיל של השולח בלשונית אחרת, ומגלה אדם אחר — או שלא מופיע שם אף אחד. מנחה מלוטש שלא עובד בחברה שלכם נקרא כמו פרסומת, ופרסומת בתיבת דואר קרה מקבלת את אותו היחס שכל פרסומת מקבלת.
לכן המנחה צריך להיות מי שהחתימה אומרת שהוא. בנו את האווטאר מאותו נציג, ואת הקול מהקלטה שהוא ביצע ואישר בכתב — כך שהפנים בסרטון והפנים בפרופיל שהפרוספקט פותח בלשונית הבאה הם אותו אדם, ושורדים את 10 השניות של הבדיקה שהם עומדים לקבל. וכשהחשבון שווה שיחת טלפון חיה בהמשך, מי שמצטרף לשיחה הוא בבירור אותו אדם ששלח את הסרטון.
שלחו כשהטריגר עדיין נכון
ל-Outbound יש תאריך תפוגה. סבב גיוס הוא חדשות בערך לשבוע. שווה לכתוב לראש מחלקה חדש בחודש הראשון שלו, לא בשלישי. הכנס הוא “בשבוע הבא” רק פעם אחת. סשן הקלטה שנקבע ליום חמישי אומר שהסיבה לפנות כבר התיישנה מעבר לנקודה שבה היא מסבירה משהו — והמסר נוחת כפיץ’ גנרי עם פרט מיושן שיושב בתוכו.
להוציא את שלב הסטודיו מהלולאה זה מה ששומר על התזמון מדויק. נציג כותב בבוקר את פסקת הטריגר, מייצר את הגרסאות שצריכות אותה, והקבצים מוכנים עוד באותו יום — כי שום דבר לא מחכה לחדר, למצלמה או ליומן של קולגה. ההכרעה אם הטריגר באמת רלוונטי, והאם בכלל צריך לפנות לחשבון, עדיין מתקבלת על ידי אדם לפני שמייצרים משהו.
המשתמשים אוהבים את VisionStory
גלו מדוע יוצרי תוכן ומשווקים סומכים על VisionStory לצרכי הווידאו הבינה המלאכותית שלהם. מהפיצ'רים העוצמתיים ועד לחוויית המשתמש הפשוטה – הקהילה שלנו לא מפסיקה להתרגש מהתוצאות שמושגות עם VisionStory.